פסק-דין בתיק ת"ק 10320-08-11

1.          א.        התובע ביטח את דירתו במשך שנים רבות אצל הנתבעת ובמסגרת פוליסה שתחילת תוקפה מ-5.7.10 וסיומה ב-30.6.11 בוטחה גם תכולת מחסן המצוי בחצר הבית. (להלן:"המחסן").

בתאריך 26.5.11 נכנס התובע למחסן וזיהה, שכלי נגרות שהחזיק במחסן נגנבו, הגם שהמנעול החיצוני התלוי היה במקומו והיה נעול. עוד גילה התובע, שהחלון האחורי היה סגור אבל המנעול הפנימי שנעל חלון זה מבפנים - נגנב.

התובע מציין - שלא היו סימני פריצה אלימה בדלת או בחלון.

ב.         למחרת הגילוי הנ"ל, הגיש התובע תלונה במשטרה וגם הודיע טלפונית לסוכנת הביטוח שלו על הפריצה הנ"ל.

התובע טוען, שעל פי הוראות השמאי מטעם הנתבעת, הוא רכש כלים חדשים במקום אלו שהיו ושילם בעדם סך של 2,372 ש"ח.

ג.          הקבלות בגין הרכישה הנ"ל הועברו לשמאי, אך הנתבעת סירבה לפצות התובע על הנזק שנגרם לו, בטענה שהמחסן מבוטח כנגד פריצה ואילו במקרה זה לא נמצאו סימני אלימות ולכן אין התובע זכאי לפיצוי.

לאור הסירוב הנ"ל הגיש התובע תביעה זו, בה ביקש מבית המשפט לחייב הנתבעת לשלם לו עלות הכלים בתוספת סך של 700 ש"ח עבור עוגמת נפש, השקעת הזמן והוצאות שנגרמו לו בהגשת תביעה זו.

2.         למעשה, המחלוקת בין הצדדים במשפט זה היא, האם אכן אירעה פריצה, כהגדרתה בפוליסה וגלל כן חל כיסוי ביטוחי - כטענת התובע, או שלא הייתה פריצה, כהגדרתה בפוליסה וגלל כן, אין התובע זכאי לפיצוי.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת טענות הצדדים, אני מחליט שדין התביעה להידחות - זאת מהנימוקים הבאים:

א.         מהפוליסה, שהתובע צרף לכתב התביעה עולה, שבין היתר ביטח התובע מחסן מעץ בחצר הבית. אני בהחלט מסכים לטענתו של התובע, שלא הסתיר שום דבר מהרגע הראשון ואכן בכתב התביעה, תאר התובע -בהגינותו- את הצורה בה מצא את המחסן לאחר שנגנבו הכלים ממנו ותאר כיצד, למרות הגניבה, נשאר מנעול התליה החיצוני במקומו ונעול כמו גם, החלון האחורי שהיה סגור אך המנעול הפנימי שנעל את החלון מבפנים - נגנב.

כמו כן, ציין התובע, בהגינותו, שלא היו סימני פריצה אלימה בדלת או בחלון.

מתיאור זה, נתן כבר התובע עצמו את התשובה לשאלה השנויה במחלוקת ועל פי התיאור אותו נתן התובע עצמו - אין התובע זכאי לקבלת הפיצוי.

ב.         מהתלונה שהגיש התובע במשטרה ביום 27.5.11 עולה, שהתובע הלין על: גניבה ועל הסגת גבול פלילית ולא על פריצה.

ג.           א)        התובע טוען בכתב התביעה, שאין בפוליסה הגדרה או פרוט כלשהו ל"פריצה" ולכן, יש לילך לפי דעתו, על פי השכל הישר והציפיות הסבירות האומרות שניתן לפרוץ כספת הן בכוח והן במוח ומכאן שהפריצה אינה מחייבת קיומם של סימני אלימות.

כמו כן, הסתמך התובע על פסק דין רע"א 3128/94 (ראה סעיף 4 לכתב התביעה) ובפסק דין זה נקבע שבבואנו לפרש פוליסת ביטוח במטרה לבחון אם המבוטח עמד במקרה ספציפי בתנאים שנכללו בפוליסה וכאשר נוסח ותוכן הפוליסה אינם בהירים וברורים די צרכם וכאשר אין הם חד משמעיים, אזי מן הדין לפרש את המסמך נגד מנסחו ובמקרה של ספק, יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח.

כמובן, שאין לחלוק על האמור בפסק הדין הנ"ל, אך בעניין זה אשיב לתובע בשניים אלה: ראשית, על מנת שהתובע יוכל להסתמך על האמור בפסק הדין, היה על התובע להציג בפני בית המשפט את נוסח הפוליסה ומשלא הוגשה הפוליסה כולה, הרי שאין בית המשפט יכול לדעת מהו הניסוח עליו מסתמך התובע וגלל כן, גם לא יכול בית המשפט לבחון אם פירוש הפוליסה בהיר, ברור - אם לאו, עד כי יש לפרש המסמך כנגד המנסח. שנית, אין בדעתי להיכנס לנוסח ההגדרה או לצורת ההשוואה שניסה התובע להביא בכתב התביעה, שכן אין דין פתיחת כספת כדין גניבה ממחסן. כל גניבה או פריצה הסימנים שלה, אך במקרה זה, הוצהר והוסכם בגוף הפוליסה, שהכיסוי הביטוחי לגבי המחסן לא יכלול סיכון גניבה שלא על ידי פריצה.

משכך נקבע בפוליסה, יש לילך על פי תנאי הפוליסה ולא על פי שכל ישר או ציפיות סבירות - או אותם פירושים שהתובע מנסה לפרש.

ב)         מר יורם רמר, שמאי מטעם הנתבעת, אשר ביקר במקום, אישר שהייתה חדירה למחסן, אך לטענתו, מדובר באירוע ללא סימני פריצה. (ראה עדות השמאי בעמ' 3 לפ'). אמנם מוסכם שהייתה חדירה למחסן, אך לפי דברי התובע עצמו - לא היו סימני פריצה.  התובע חתם על הצהרה ביום 1.6.11 וגם בהצהרה זו הצהיר התובע שלא היו סימני פריצה כלשהם. (ראה מוצג נ/2).

ד.          א)        בעניין הגדרת "פריצה" מנסה התובע להשליך להגדרה "הפריצה", כפי שמפורטת בסעיף 405(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 הקובעת:" השובר חלק חיצוני או פנימי של בניין או פותח במפתח במשיכה דחיפה בהרמה או בכל דרך אחרת - דלת, חלון, תריס או כל דבר שנועד לסגור או לכסות פתח בבניין או פתח הנותן מעבר מחלק לחלק בבניין, נקרא פורץ".